LeTransmuteur.Net

שלושה מאמרים על ידי Dureau לורנס, עבור Booster השפעתך

ללכת, פעם אחת, האם אתה באמת סומך

אנשים רבים חשים מאוד חזקה ואמיצה כאשר שקראת, להבין וללמוד להיות טוב יותר, סוף סוף מרגישים בדרך של הגשמה עצמית.

זה כמו להילחם בכל רגע אנחנו שמים את כל האומץ שלנו, זה רק ברגע של תבוסה, כאשר האדם חש כי זו תהיה מכרעת, משהו מתחיל לגרום לנו ספק והזרוע הופך הרבה פחות בטוח בתנועה הסופי.

אתה, וכולנו חיים דרכו. ספק עולה בזמן שאתה עומד סוף סוף להגיע למטרה שלך. האם להתגבר על הביישנות הפנים שלך יופי אתה חולם כל חייך, ניחוח עדין גורם לך לחזור על עקבותינו.

עם זאת, כל התנאים היו שם, זה היה אידיאלי, ובכל זאת אתה לא נסוג. שוב, אתה נותן סיכוי לעבור שלך, אחרי האכזבה של הרגע, האופטימיות שלך נותנת לך ההתקפה ואמר כי בפעם הבאה אף.

כמה פעמים כופפתי את הברך ללכת לבקש העלאה, להזמין בחורה מסונוור לי לומר לא לבקשה אשר אני יודע יהפוך נגדי מאוחר יותר. למה תמיד זה ירידה קטנה אחרי כל כך מאמץ ונחישות?

. התשובה פשוטה ואני אתן את זה עכשיו כי כל אדם יש לו את זה עד עמקי רחמה, הזיכרונות שלה ואת החיים הקודמים שלה: עצמי חבלה.

מי היה מאמין כי האויב הגדול ביותר שלנו טמון בתוכנו? זה עדין, בלתי נראה, ובכל זאת כל כך אמיתי. זה המקור של החרדות שלנו וריכוך של אלה שגורמים לנו לאבד את האמון בעצמנו, ביכולות שלנו ולעתים קרובות המטרות והחלומות.

הכנפיים מכירים את הצל של האויב הזה מעז להראות את פניו כאשר אנחנו עומדים לנצח ניצחון על עצמנו. אנרגיה זו היא כמו הפחד שאנחנו מאכילים אלפי שנים.

עמוק בתוכנו, הפחד הזה האבות שתחילתה כאשר אנו "נפל" את העניין, לכך הדואליות. זו הפרדה בין האל לבין האדם טראומה אותנו שוב ושוב.

אכן, למה אנחנו הופכים יותר טוב? זה פשוט כי אנחנו מאמינים שאנחנו לא מספיק טוב, מספיק טוב, יפה מספיק, לא מספיק חכם, לא בהיר מספיק אז הם רצים לעבר מטרות אלה שאנחנו חושבים בלתי ניתנת להשגה.

ואז, כאשר נגיע נגיש, תוכנה קטנה עתיקות כמו הזמן בא לשבור אותך כדי לאשר שחי עמוק בתוכנו.

אנחנו מדברים עם אלוהים, כי אנחנו חושבים שאנחנו לא אלוהים. אנחנו מדברים עם מלאכים, כי אנחנו באמת חושבים שאנחנו אפילו לא אחד. אנחנו רוצים לחיות בגן עדן כי אנחנו חושבים שזה בלתי אפשרי לחיות שם במהלך חיינו.

מאחורי כל הגבורה שלנו, את המאבק היומי להיות "יותר" משהו, אנחנו לא טוענים שאנחנו לא.

אז ככל שאתה קרוב יותר את הנס של התוכנית שלנו וחבלה פנימית מתגלה nous.C הוא פשוט כל כך קל.

זה לעצמנו כי אנו מונעים להשגת היעדים שלנו, כי אחרת עוד יותר את עורר פחד, 1 תאבד את "שלך" זהות ...

מדהים איך אדם סיבך את המשימה להיות מאושר. זה מסבך כל דבר בכל עת. היא מפתחת תוכניות כדי להיות מעוותת ביותר ולקבל יותר שבסופו של דבר הוא נמלט עצמו!

אתה אומר לסמוך עליך ורוצים את הטוב ביותר אבל עמוק בתוכך, בתוך מעמקים תהומיים ביותר שלך, אתה להרהר בדיוק את ההפך. הראש חושב דבר אחד, אבל הלב אומר אחרת.

אז לא לסמוך עליך לזכור אבל ביטחון בלב אותך. אני קורא לזה האמון "אמון משתמע". אחת כי לא ניתן להסיר, להפריד, ירד או נעדר.

להרגיש את הכוח אותך שאין לומר כי יהיה ברגע האחרון, לא הברך אכנע. יש אמונה כי למרות כל המהומה נפשי מנסה לגרום לך לשנות את דעתך ברגע האחרון.

האמונה היא מעל כל חברה המסתמכת על מחויבות בלתי מתפשרת.

לפתח אמון הגלום בכל אחד הרגעים של החיים שלך. להאמין בה ואתה תראה את החיים שלך הפך באופן מדהים. ואכן, לא יהיה אפשר לעצור בדרך של פחד או חרדה.

כפי שאתם יודעים, הצלחה מולידה הצלחה וכן הלאה. היא שואבת לנו מה יש לנו. אז אם אתה באמת סומך עליך אז אנשים בוטחים בך.

האמון המפורשת היא הנשק העיקרי של המנהיגים על שם אין ספק שתמיד יהיו אנשים ילכו אחריך. 1 לעקוב אחריך מלאכים הראשונות יהיו ו, תאמין לי, תוכל לקצור גדול.

אכן, אתה מוכן לעזור למישהו בחזרה אם אתה יודע את זה סדק את מטרים האחרונים? רוצה לשחק את האנרגיה שלך על לנדנד או סוס?

במונחים של אהבה אוניברסלית, החיים בהכרח זכות למי פינה בתוכנית שלהם בתוך חבלה.

אף אחד לא רוצה להמר על "המפסידים" על בסיס של המפסידים, כי הם ידעו לחקות את "הרע" שלהם הון. העניים "קורבנות" של הבורות שלהם.

הם בוכים והם להיאנח ולומר: הם לא יכולים להתאפק. ברור, זה מרגיש בסיס עצלן למדי מעדיף לבצע את המוסיקה של אחרים ולא שלו.

זה כל כך קל להשתמט בטענה בורות פטליזם. הכל בנו אבל אנחנו חייבים ללכת אחריו. האושר שלך לא מגיעים דברים מחוץ לך, אבל מה שקורה לך.

אם אתה רוצה יש לי ביטחון בחיים, עלינו להתחיל לסמוך עליך, כי אני מזכיר לך, אתה התגלמות החיים בגוף האדם.

אתה מגדיר לפני שאתה זה אתה בבירור לך לגלול לאורך חיי.

אז לא להתלונן כי זה מביא לך רק צרות. כמובן שאתה תמיד יכול להסתיר את החולשה שלך לאהוב את עצמך כי אתה מתגנב אל שורות אידיאולוגיות המקובלות על ידי החברה.

מלבד כל הדתות ידוע ומקובל במטרה האמיתית ידועה, אתה מסיר כל אפשרות לגלות שאתה התגלמות האל. אתה מעדיף להיות מונהגת על ידי האף נותר לבחור שיטות רבות אחרות.

אחד מהם, לבוש כל האורות הנפש שלו היא "תהיה חיובית". כפי שאתה יכול לראות את העובדה הפשוטה לציין כי עלינו להיות חיוביים מראה כי אתה לעזוב את הקוטב השלילי.

אתם נמצאים עכשיו דואליות בלתי נסבל מאז אתה מתחיל מהנחה שגויה. כפי שכתבתי פעמים רבות, שלילי לא קיים רק חיובי. על ידי שמרנים, מה שקיים היא איך אתה לוקח את זה!

שום דבר אינו טוב או רע. "הדבר" הוא מה שהוא, פשוט יש לעשות את אותו הדבר. אז אתה מגלה כי עמוק בפנים אתה רואה שמחה, חיוך וחוכמה.

רק מיזוג שלך, זוג שלך משקפיים שאמרת זה טוב או לא. לכן, אם אתה הקשיב הלב ישירות על ידי גורם לך אמון מלא הרגשות שלך?

אני יכול להבטיח לך שהחיים שלך באמת משנה, כי אתה באמת צריך להכיר בעובדות: אנחנו "קצת" ביטחון. ו "קטן" זה לא "הרבה"!

אין ספק, אפשר לסמוך באזורים שכבר למדו. זה נורמלי כי היא נפשית. אבל אם אחת הגישות המסרים בגוף שלך, האינסטינקטים שלך, הרגשות שלך, יש סיפור אחר!

הגוף הפיזי שלנו הוא לא מכונה פשוט "קר" אנו להחליף את החלקים בבית החולים. זה מכונה על ידי חיים מיליארדי תאים אוטונומיים כי מקובצים לפי המשפחה (אברי) הם מתוך מסירות נפש למען המטרה אשר עולה על הנשמה שלך.

כל שנייה, אלפי תאים מתים, כך שתוכל להמשיך לחיות. ואתה, מה אתה עושה? אתה אוכל חרא של עם נקמה ואז אז אתה מופתע להקיא!

לסמוך על הגוף הפיזי שלך מה שאמרת. כנ"ל לגבי הגוף השני (אנרגטי, רגשי, נפשי ורוחני). לכולם יש משהו להגיד לך להביא לך איפה אתה הגישו בקשה.

קדימה, להיות כנה עם עצמך, כי אתה יודע את זה חזית של אופטימיות, של המוח שלך, הוא הפנים זול כמה מצוקות למציאות החיים.

בחר ביטחון אמיתי, שמגיע ממקום עמוק בתוך עצמך, וזה בתוך הלב.

לא רואה את הלב בדיוק כמו משאבת אשר בו שני אלמנטים חיוניים. קודם כל הנשמה שלך בדם במחזור שלך, ולכן הוא במגע עם כל תא בגוף שלך ואז הניצוץ האלוהי שלכם (נציג של המוח), כי אתה יכול לדבר ישירות.

אכן, הניסיון האנושי הוא המקום שבו המוח כבר לא יכול לדבר ישירות אל התאים באזור זה כי הנשמה התערב בין השניים. זו העבודה שלנו!

ואכן, האיש על ידי הפרדה שלו מן האלוהי יצר ישות חדשה בשם נשמה. זהו תינוקה כדי להקשיב היטב כאן אמא או אבא היה מקשיב הבכי של התינוק שלהם בזמן מזמינות חיוכים ושמחת תינוק.

הנשמה היא הילד הפנימי שלנו ובוכה נקראים רגשות. גופייה שלה הוא הגוף הפיזי שלנו, תוך התשוקה הרוחניים נובעים בראש.

לא ראית איך תינוק מאושר, איך הוא מחייך, וכמה מעניין איך זה פריך? מסיבה זו לבדה, ניתן לו לאכול, הוא מחליף את החיתולים, נקבל את הכעס שלו טיפשי שלו קצת כי אנחנו אומרים שאנחנו אוהבים ...

אז למה אתה לא אוהב את נשמתך? למה אתה לא סומך עליו? למה אתה דוחה את הצורה, הצבע והגודל של הגופיה? למה אתה מתעקש להאמין שזה לא מספיק טוב, מספיק חכם, ממש משהו?

במילים אחרות, האם היית מקבל את זה השכנים אומרים כי הילד שלך הוא תסמונת טיפש, למטה, ופגע קשות נכים? כהורים, לא רק את הלחמנייה או 1 כי היה אומר את זה, אבל, עמוק בתוך עצמך, אתה באמת מרגיש נעלב.

אז למה אתה לא סומך על הילד בתוכך. האם זה ראוי לך? אתה מה שאתה, כמו המוח שלך, האגו יגיד לך אחרת, היה סמוך ובטוח כי תמשיך חבלה שלה כדי שלא לגלות את האמת בתוכך.

למעשה, האגו שלך, השכל איך הוא יכול להישאר בשלטון אם לא לכופף את הברך ברגעים מפתח? איך הוא ישלוט אם לא לשמור על מעמדה denigrator לך לחשוב שאתה לא מספיק זה או אחר?

תתעוררו! להיות בשליטה ולדעת הילד הפנימי שלך הוא העושר שלך ולהפסיק להאמין כי הזהות שלך יהיה שלל אם להתמזג עם הטבע וכל העולמות השמימיים.

מי יהיה מחוק שלך האגו המוח ולא את זהותו האמיתית שלך ואת אישיותו. אני אדבר על כך במאמר אחר, כי אני כתבתי את הכותרת: ה-CIA - אנג'ליק תעודת זהות.

יש לך שכל אגו משתמש הדואליות להראות לך את האור כשאתה בצל ולהיפך. אז כמו שאתה משחק את המשחק הזה איתו, אתה תהיה זרק לצד זה או אחר, ואתה לעולם לא יהיה שלם.

שלווה פנימית, נכון, לא רכש בראש כי זה לא משהו ששייך הדואליות. זה לא מעבר, כי הניצחון האמיתי הוא בשיתוף של הקטבים של דואליות.

במבט לאחור, תגלו כי הגבר הוא רק חלק מהשלם, כמו גם נשי. על ידי לא משחק האופוזיציה יותר מומלץ על ידי המוח האגו שלך, אלא לשחק בשיתוף פעולה.

את לא שומעת צחוק התינוק כשהוא פועל ארד בחיתול? הוא שמח כי זה מרגיש טוב להרגיש שהוא מגלם בעניין גם אם אתה צועק על הצד שלך, כי שכחת לחדש את המלאי של חיתולים.

הידיים הם חרא עם חיוך, כלומר בגלוי שאתה מבין שאנחנו יכולים לקבל את היתרונות בלי החסרונות.

אתה מחייך כי אתה יודע את כל מה שהוא במאזן וזה בסדר. זוהי שלווה פנימית. עם זה אתם תהיו מוכנים יותר להקשיב ללב שלך לבטוח בך.

האל הטוב לא האשים אותה על הבעיה של איך לגדל את התינוק? כלל וכלל לא, אתה רק צריך לתת לו אוכל, הרבה תשומת לב ואהבה ויום אחד תהיה לך בחור אמיץ אשר ייתן לך לאכול כאשר אין לך שיניים ויהיה עליך שלך להפוך את החיתול ..

אז תתחיל היום, האם אתה סומך על הביטחון העצמי שלך על ידי פיתוח "רמז" מה לא אומרת במילים אבל זה בא לידי ביטוי על ידי שמחה ועליצות שבו אתה גר.

על ידי אמון הילד הפנימי שלך, את המראה והסגנון, אתה בטוח שאתה תהיה אכפתי ביותר המגן של החיים שלך.

סמוך על עצמך ולתת לתינוק לגדול תראה את השלמות של תוכנית הזרע הקטן הזה שעבר על אבא ואמא כבר זמן!

לורנס DUREAU

ME ו-Me, טריקים, ההפרדה חבלה ומלוכלך

qui est à l'origine de notre expérimentation humaine. בהמשך לרעיון של חבלה עצמית נדון במאמר ללכת, פעם אחת, האם אתה באמת סומך , אני אספר לך סיפור אמיתי, כי הוא המקור של התנסות אנושית שלנו.

כולכם יודעים כי לדעת את הערך של יופי נופי, עלינו להתחיל לראות (יש זיכרון) ולאחר מכן עבור עיוורים. רק אז היא תעשה כל מאמץ כדי להחזיר את הראייה שלו מאחור לעורר כמו משוגע!

לקחתי את הרעיון של נוף, אבל אתה יכול להעביר אותו למערכת יחסים רומנטית (אישה בחיים שלך איבדת מראה כי לעיוורון שלך רוצה למצוא אחר טוב יותר, למשל).

בקיצור, תמיד יש משהו שגורם לנו לרוץ כאשר הבנו שאנחנו לפספס משהו חשוב, וזה עדיין אפשרי להגיע אליו (יש הגדרה מאוד מקווה!).

הפתגם: "כל זמן שיש חיים יש תקווה." אחר כך הם רצים כמו משוגעים על המשמר כל ראיה מאפשר לנו להגדיל את הסיכויים שלנו כדי להשיג מטרות שלנו.

כך, לפני זמן רב, ממש בתחילת הלידה שלנו כאשר אבינו / אמא (או לכוון המוח) אנו הגה החלקיקים רוחנו שטוף כותנה הפתוח במקום במהירות רבה יותר ענן קוסמי Nirvanesque.

ואז, יום אחד, כמו התכווצות של שליחות / הצורך הספציפי של בונה הגדול, הוא גורש מן הרחם דרך השליה ואת חור שחור אל עולם חדש. וכאן החלו הצרות ...

לפני, היינו שטופים ובכל עולם חדש אמיץ. אלי השליה היו צמד חמד. זה היה נהדר, אבל לא ידענו את זה. רק במהלך הלידה שאנחנו פרודים.

אז לצערי (? ו מובנת לחלוטין ענק ... במיוחד לא הודיעה באמת כשהכל הולך טוב, למה לדאוג), אבא שלנו / אמא החליטה לחתוך אותי לשניים על ידי ביצוע שני תאומים: אחד היה להיקרא הרוח העולה (עצמי) והשני רוח יורד (SOI).

זה אותו אדם, למעט אחד, כי אין הגוף הפיזי ואילו השני מוצא את עצמו מגלם בגוף אנושי חבוי בתא להציב משאבה לב בלתי ניתנת להריסה התקשר.

כך אני ME're אחר הקשור תמיד, קו טלפון בשם "חוט הזהב" נשמרה. מטרת הדבר היא שכאשר אני מרגישה בודדה ואני צריכה עזרה, אני יכול להתקשר בטלפון "אדום" בכל עת.

זה היה נהדר והיה לנו כיף לנצח נצחים ללמוד מעל לגלות מי אנחנו באמת היו. ואז יום אחד, אנו הציע ניסוי שמעולם לא חוו.

ברור כי משימה זו הוגבלה רק המובחרים של הטוב ביותר. אין ספק, גויסו בין מחבלים מתאבדים של כל הגלקסיות לנסות את הבלתי אפשרי, כלומר ליצור את מה שלא היה קיים ויהיה בעתיד של עולמות חדשים.

זה היה נהדר ואז כמו בסרטים, עברנו הנשק ולקחנו את כל מה שהיה זמין. התרגשנו באמת שאנחנו נעשו במיוחד השריון הטוב ביותר של כל הזמנים: גוף מושלם!

הכל ב: תקשורת, אנרגיה, כוח, זריזות, מודיעין, מדעי המחשב, את כל הידע ואת הידע של היקום ספריות הכל. בקיצור, הנשק והחייל היו לאתגר!

לאור החשיבות של אתגר, ובמיוחד אופיו בלתי צפוי לחלוטין, הוחלט כי המשחקים יהיה מושג בפינה ובעולם ידוע.

כמו כן על מנת למנוע הידבקות, במגזר יהיה לגמרי bunkerisé את הפער עם שאר העולם. ברור, אנחנו ביחד כל מתאבדים בכלא אבטחה גבוהה ואיפשר להתבגר במיץ שלהם.

זה היה ממש נהדר, כי אז היינו יכולים "למרוח" עם אחרים בלי שמישהו יגיד לנו שזה נאסר כי לא היה שום הסדר. הכל אפשרי, וכי היה צורך לגלות מה לא קיים!

בקיצור, מתכווץ סגול כמו 14 התחלנו בביטחון, אלא גם עם האגו מספיק כדי להוכיח שזה לא לרחצה "נמושות" על פתח נירוונה עולמות מובחן (מלאכים).

המשחק התחיל די טוב אבל מהר מאוד הבנו שאנחנו לא מייצרים שום דבר אם זה היה קשור עדיין עם הצד הכפול השני שלנו של הצעיף. לו, הוא יכול לנסוע בזמן, מספקים הרבה דברים אז זה היה רמאות!

לפיכך הוחלט לשים אחד בו דרכי. ביניים זה נקרא נשמה. גוף זה יהיה אחראי להתחבר או לא, משרד הפנים ואת האגו רק בעת הצורך. קוד סודי היא להחיל את המלה אהבה ללא תנאי.

מאז כל דבר ביקום מאוהב, זה נורמלי כי ME שלנו על תדר זה. אז הזמנו את הנשמה לחתוך כל תקשורת אשר אינן תואמות את התדר. זה היה צעיף 1 השכחה אלא גם על יצירת החוויה הזאת 1.

הנשמה אינה ממוצא אלוהי אבל התוצאה היא חוויה מיוחדת במינה. יש לה מעמד מיוחד, בניגוד למה שאתם עשויים לחשוב, הנשמה קיימת רק במגזר זה של הכוכבי הגדול. אני אחזיר אותו.

דרך ביניים זו, הוא עשה את המשחק להרבה יותר מרגש אבל לא היה עדיין משהו לא בסדר! ואכן, למרות כל אלה המתאבדים היו כולם באותו עולם, זה היה קשה תרחישי בדיקה חכמים מספיק כדי לדעת מה לא היה קיים.

לשם כך, וכדי למנוע פולשים, הוקם גם ליבה אחת (בסגנון קצת האו"ם) כי יקיימו את כל המחבלים המתאבדים של כל המקורות במדים אותו כינה "אדם".

נפש האדם היא קולקטיבית כי הזרעים מצרר של רוחות מעולמות שונים. מימין, מחבלים מתאבדים נבחרו על ידי ייצוג יחסי, כלומר בהתאם מעורבות בפועל של מי מפוברק האדם אב טיפוס.

17 סוגים של טיפוס האדם נוצרו בו ריבוי הגזעים שאנחנו מוצאים בעולם הזה. היום, כמה אבות טיפוס כבר לא זמין עקב ההשמדה על ידי אחרים ומוסיקה ממשיך במקום אחר ....

חוזרים התחלות שלנו, לפני נפש האדם היא לפעול באופן מלא, במהלך החיים נעשה על פי דפוסים מוכרים של עולמות אחרים.

אז כדור הארץ חווה סוג של תור הזהב שבו הכול טובל בשמן, פרט לכך לא היה שום דבר חדש. לפיכך הוחלט כדי לתבל את המשחק על ידי מעבר הרבה יותר אל תוך הלא נודע.

לשם כך, הוחלט החלטות חדשים רבים השולטים בנו היום. אני נותן לך את המפתח:

- היינו צריכים לשנות את טבעו של הזמן

זמן הנסיעה התרחישים ניתן לחדש באמצעות חזרה לעבר לא תרם למצוא ידוע. לפיכך הוחלט לשלב את הזמן עם רווח ולהפוך אותם בלתי נפרד, כך אי אפשר לחזור כל וכל השלכה אל העתיד.

ברור כי אין מוצא, ללא קשר למצב. עלינו להדק את המשחק שלא להישאר "רך" אנושי ומלא חמלה ....

ב - לקח לקצר את אורך חייהם של שריון

למעשה, חיים כמה אלפי שנים לא תורם, כי סוף סוף לא צפוי חוכמה מותקן תמיד בסופו של דבר. הוא היה עצבני כל כך אל תוך ה-DNA האנושי תוחלת החיים המקסימלית של 120 שנים.

C - זה לא היה מאפשר צירופים בין גלגול אחד

תמיד נלחם עם אסטרטגיה דומה לאחר כוכבים ממוצא שלנו מונע חוויות ערבוב. לפיכך הוחלט כי כל גלגול נשמות, הם משנים מין אבטיפוס שריון.

D - לקח את שיא כל ודברים קואורדינטות.

אכן, כל אחד בתורו לשכפל פחות או יותר את אותן התנהגויות או תגובות. ולכן היה צורך לבצע משימות ספציפיות כדי להמשיך לחקור דרכים של חקירה סבירה.

כל זה היה כבר התקדמות טובה אבל עדיין לא מספיק כדי להשיג את המטרות. Il fût donc décidé, au niveau du collectif humain, de corser encore plus les choses comme celles-ci :

E – Il a fallu amoindrir les capacités de l'armure.

En effet, en étant toujours jeune et dynamique, ce n'était pas vraiment marrant. Il fût donc introduit la déconnexion volontaire du service de la maintenance. Globalement près de 95% des circuits ont été débranchés.

Et pourtant le corps continue de fonctionner, c'est prodigieux ! Mais il fallait s'y attendre, on découvrit que la machine commençait à ne plus pouvoir se réparer complètement. Ainsi naquirent les maladies et in fine la mort par dégénérescence.

C'est vrai qu'avant, on ne mourrait pas puisque l'on changeait simplement de corps comme si on changeait de chemise. Rien de bien passionnant dans tout çà à part que l'on venait de créer quelque chose de nouveau et d'inconnu.

Enfin, on avait trouvé quelque chose de nouveau et on n'allait pas en rester là. Après tout, on est des kamikazes et l'objectif c'est quand même de se faire exploser pour une grande cause !

F – Il a fallu amoindrir notre capacité d'encaisser les coups

En clair, on joue et on sait que l'on s'amuse et il est clair qu'avec le sourire aux lèvres, il est difficile d'aller bastonner les autres. Bref, il y en avait marre de jouer pour de faux avec des balles à encre…

On décida donc de couper la “morphine” automatique lors des joutes verbales et physiques. En clair, on s'est autorisé à découvrir la douleur sur le plan physique mais aussi la douleur sur le plan verbal soit la souffrance.

G – Il a fallu nous couper de l'âme humaine

C'est vrai que lorsque tout le monde parle la même langue, c'est plus facile à se faire comprendre et de dire à l'autre d'arrêter de nous bastonner. Il fut donc introduit des dialectes afin de casser encore plus la communication entre les guerriers de lumière.

H – Il a fallu nous couper de notre mission

Cela fût fait en nous mettant un second voile d'oubli sur le nez c'est-à-dire d'oublier que nous sommes tous originaires de la même âme humaine et que nous sommes des anges en incarnation dans un corps pour une mission précise.

Les choses commencèrent à devenir intéressantes et plusieurs “germes” d'expérimentation semblaient ouvrir une voie merveilleuses vers l'inconnu et l'insondable. C'était super sauf qu'au bout d'un certain temps on commença à tourner en rond, alors on mit en place d'autres décrets :

I – Il a fallu décider de “chuter”

Suite à quelques bons conseils de certains anges, on décida de passer du niveau de la 4D (chakra du cœur qui est aussi celui du niveau d'être humain qui reste en contact avec tous les mondes) à celui de la 3D qui est le stade du pré-humain.

N'étant plus connecté aux cieux et aux éléments, c'est alors que notre ego “inferieur” pris les commandes. Lui qui était dédié à la survie de l'armure se vît brutalement ordonné chef d'état. En clair, on laisse l'armée prendre le pouvoir afin de voir ce qu'elle va faire !

Le résultat ne s'est pas fait attendre : tueries, boucheries, viols en tous genres, discrimination, racisme, isolement, frontières, envie de pouvoir démesuré, oppression, corruption, ruse, chantage, etc….

Bref, tout ce que l'on connaît aujourd'hui et que les derniers 5.000 ans d'histoire nous racontent. Rien de bien brillant aux yeux des humains mais, en fait, un dépassement très large dans les objectifs fixés. On peut être très fier !

Tout cela n'aurait pu être réalisé sans le concours de tous nos anges au quotidien mais aussi à notre côté administratif qui notait tout pour nous. Notre âme nous a permis de mettre un tribunal en place là-haut afin que nous ne perdions pas la mémoire (ce fameux karma !).

Encore une nouvelle invention dont nous sommes les créateurs. On comprend alors les “Pourquoi le bon Dieu permet-il tout cela, etc …? C'est simple, c'est nous-mêmes qui l'avons décidé afin de découvrir ce que nous sommes.

Aussi, si nous sommes dans un espace de libre arbitre, c'est parce que nous nous sommes donnés la permission d'expérimenter l'impensable afin de répondre à la question primordiale : Qui suis-je ?

Mais, la fin de partie a été décrétée et elle s'arrêtera mécaniquement en décembre 2012. Dit autrement, le game over va se faire dans 3 ans et nous avons 2 options :

1 – Ôter les voiles de l'oubli en reprenant notre statut d'être humain c'est-à-dire en réécoutant notre cœur qui nous reconnectera à notre jumeau angélique qui supervise tout. Cette reconnexion ne peut se faire que dans la 5D ou 5ème dimension puisque c'est là qu'il réside.

2 – Ne vouloir rien changer et alors on sera “envoyé” sur une planète parallèle où nous redoublerons cette étape. Donc rien de grave sinon que refaire un tour de manège supplémentaire de 26.000 ans dans le merdier que nous connaissons aujourd'hui peut effectivement plaire à certains qui ont peur de ne plus être un esclave du travail et de ne plus payer d'impôts…

Bref, la très grande loi du libre choix ne pouvant être bafouée (même ici sur notre Terre), chacun en son for intérieur doit donner une réponse d'ici-là. Le téléphone est en vous, dans votre cœur et son code de fonctionnement s'appelle AMOUR INCONDITIONNEL.

Voyez, pas besoin de lire la Bible ou le Coran, ou de verser des sous à ses institutions car tout cela n'est que construction de pré-humain où l'ego, et donc le pouvoir, est à l'œuvre au nom du dieu argent.

Personne ne vous force la main car c'est sur le volontariat uniquement que fonctionne l'œuvre du Grand Constructeur. A ce titre, notre fameux karma va être mis aux oubliettes comme les carnets de notes quand on était à l'école.

Le principal, c'est d'avoir le diplôme et pas forcément de se trimballer des moyennes dans notre CV angélique. Vous savez, de l'autre côté, il n'ya pas de carrière professionnelle mais seulement des gars et des filles qui piaffent d'impatience pour venir vivre le futur qu'on leur a préparé !

Moi, je dis que l'on s'est bien arraché sur cette planète et qu'une pause serait la bienvenue afin de repartir pour une autre expédition encore plus grandiose et cette fois-ci nettement plus pacifique.

En effet, nous aurons la charge d'enseigner aux “nouvelles âmes” qui viendront sur Terre dans les temps à venir (vous savez, ceux qui piaffent…). Certains sont déjà dans les tuyaux mais en 2027, un nouveau corps à 9 chakras incarnés fera son apparition pour eux.

Globalement, ils auront le même look que maintenant sauf qu'ils seront nettement plus performants car débogués. Les anges, ils sont pas bêtes et c'est vrai qu'ils sont habitués à un certain confort.

Comparés à nous, ils sont un peu douillets mais ce n'est pas par manque de volonté. En effet, les places pour venir sur Terre étaient limitées alors ça pousse un peu derrière (qui n'a pas envie de faire les JO ?)

Les durs de dur c'est nous, même si on a le look des miséreux qui reviennent de la guerre. C'est normal car on ya tous laissé nos rêves et pourtant cette petite étincelle brille encore en nous. C'est peu dire que l'on est des costauds !

Vous savez, même le plus minable des terriens est en fait un Dieu qui s'est vraiment défoncé pour remplir sa mission . Alors aimez-le comme Jésus le faisait avec tous car lui savait vraiment ce qui se passait sinon il ne serait pas venu nous redonner un petit coup de main.

Il a été le cadeau de Noël quand nous étions dans nos tranchées boueuses en plein hiver. Sa compassion est légendaire car il aimait aussi bien le bourreau que la victime. Lui, il savait pourquoi alors maintenant que vous le savez aussi, vous pouvez faire de même : aimer inconditionnellement…

Bref pour revenir dans mes propos de guerrier de lumière, ne saviez-vous pas que nous sommes des tarés en puissance ?

Notre ADN actuel a subi tellement de nos conneries (cigarette, alcool, poison chimiques, ondes radio-électriques, nucléaire et pensées désastreuses) que nos frères angéliques essayent de nous recâbler au mieux pendant notre sommeil.

Le SAMU angélique est sur les genoux mais ils sont heureux car ils seront les premiers à avoir le droit de s'incarner dans la nouvelle ère d'expansion du Grand Constructeur. Tout cela est déjà en cours mais je ne vous en dirai pas plus pour le moment car vraiment vous allez penser que je suis vraiment un “taré de première”.

En résumé, on est parti en 14 avec la fleur au fusil et maintenant on est 18 et il est temps de regagner la maison. Sortez de vos tranchées émotionnelles et conceptuelles pour prendre la prochaine charrette à bœuf qui passe. Laissez tomber les fusils, les grenades et le baluchon sinon les bœufs vont peiner !

Lâchez vraiment prise avec vos tranchées, vos douleurs, et le tutti quanti. Devenez léger et laissez la vie vous emmener là où une place vous attend. Plus vous opposerez de la résistance et plus vous souffrirez. Soyez aimants envers vous-même et ne vous occupez plus de la souffrance des autres.

Moi j'ai déjà pris mon option : un aller simple vers les plages de l'hôpital paradisiaque où de vigoureuses et entreprenantes infirmières vont recâbler mon humble carcasse (et bien sûr vérifier que tout fonctionne !). Mais d'ici-là, il reste encore quelques km aux chars à bœuf à effectuer car on n'a pas encore fini de vider les chargeurs…

Après, une fois le combattant ramolli revigoré, on m'offrira le billet retour afin que je continue à raconter mes délires sur un blog plus déjanté réservé uniquement à ceux qui auront le courage de me lire !

La vie est un Jeu et nous sommes la Vie et le jeu à la fois. Jouer avec un nouveau jeu de carte me plait plus que continuer avec celui trop usé de l'égo-menthe-à-l'eau.

Il vaut mieux quitter la table de jeu du café du coin pour aller câliner la dame qui s'impatiente à la maison… Au final, c'est moins destructif et plus épanouissant.

Laurent DUREAU

Naissance de l'auto-sabotage et épilogue…

Découvrir comment l'on s'auto-sabote est déjà une bonne chose mais savoir par quel processus l'être humain a été mis en esclavage est tout aussi intéressant.

Certes, certains pourront toujours chercher à discutailler mais ce qui suit va probablement vous mettre en lumière comment, chaque jour, vous creusez votre tombe en termes de liberté et donc d'épanouissement personnel.

Nous savons tous que pour mieux régner il faut diviser, alors que pensez-vous qu'ont fait ceux qui voulaient être au commandes ? Certes, faire circuler des rumeurs divise les hommes entre eux mais la crème de la crème est de diviser l'individu lui-même.

Cela fût simple car l'être humain vit déjà dans un monde de dualité. Il suffisait donc, seulement, de l'amplifier au point que cette même dualité, au lieu de coopérer, se fasse la guerre dans une confrontation sans fin.

Par exemple, en politique, l'Etat serait quand même nettement mieux géré si véritablement les partis de gauche travaillaient en bonne intelligence avec ceux de droite et réciproquement. N'être pas d'accord ne veut pas dire être en confrontation !

Si vous désirez inviter votre homme au restaurant et qu'il refuse, cela ne veut pas dire qu'il ne vous aime plus et qu'il vous en veut. C'est seulement que ce soir là, il ya une finale de foot à la télé…

Donc en revenant à l'époque où ni la télé ni le foot existaient, il fut mis en opposition le masculin au féminin . Ce qui, à l'origine, ne faisait qu'un va donc devenir au fil du temps une guerre larvée où l'un va essayer de dominer l'autre.

L'histoire de l'humanité (pas celle des manuels scolaires) démontre que dans les premiers temps, les femmes étaient au pouvoir car, suite à la séparation d'avec les anges (la chute), les hommes étaient en adoration devant ces êtres doués de capacité médiumniques. Les “déesses” étaient reines !

L'homme vouait un véritable culte aux femmes qui au fil du temps commencèrent à en abuser jusqu'au jour où l'homme profita de sa force physique pour asservir celle qui l'avait asservi. Il lui rendit la monnaie de sa pièce.

C'est ainsi que les hommes vinrent au pouvoir et qu'ils s'y tiennent encore, mais l'époque actuelle va redonner aux femmes la place qu'elles doivent avoir afin (et enfin) que les deux énergies retrouvent leur équilibre et recommence à coopérer pour le bien de tous.

Le nouveau monde ne pourra être sans cette condition minimale : le plein respect réciproque des polarités . Si l'égalité des sexes fait sourire actuellement, cela n'empêche que de plus en plus de femme prennent les commandes et puis ensuite tout le monde recevra les mêmes traitements (droits, salaires, etc…).

Alors laissez-moi maintenant vous décrire comment cela commença dans la tête des deux polarités. Par principe, je prendrai les fameux prénoms d'Adam et Eve, juste pour faire un clin d'œil à ceux qui initièrent la chose pour nous dominer.

Adam, totalement subjugué par la beauté, la grâce et la pureté de son Ève, commença à se poser la question de ce que ferait Ève s'il n'était pas là. Ce genre de questionnement débuta grâce à une espèce d'entité appelée “serpent” (un truc tordu et insaisissable).qui s'insinua dans ses neurones

La petite voix lui dit ainsi : “Et si tu t'absentais un peu afin de voir si Ève t'aime véritablement ?”. Adam, complètement coupé de la connexion avec les anges commença à se laisser persuader car il dépendait tant d'elle. Sans elle, il n'était rien sinon qu'un enfant abandonné des Dieux !

Il commença à observer le comportement de sa Belle. Puis lui vint l'idée que si “sa petite voix” lui susurrait de prendre du recul, c'est que peut-être c'était elle, sa divine, qui voulait se débarrasser de lui.

En effet, dotée de tous les pouvoirs subtils comme la télépathie, il se dit que c'était elle qui lui parlait dans sa tête. Alors commença l'escalade des questions sous la pression du doute qui prenait de plus en plus d'ampleur.

Il en vint à la conclusion que son adorable “complémentaire” voulait l'asservir, le rendre insignifiant (puisqu'il ne pouvait parler aux Dieux) et peut être même de l'annihiler complètement.

C'est ainsi que progressivement Adam se vit atteint d'une maladie de confiance envers sa bien aimée , son double, sa déesse, sa raison de vivre, son nirvana. Depuis des éons, il s'esquintait l'échine à lui construire le plus beau des châteaux dans ce monde de densité.

Il était fier de démontrer sa force physique, sa capacité à construire, à faire des projets et à dominer la matière afin qu'elle se sente en sécurité et à l'abri de toute chose. Il voulait que son château soit parfait car totalement à l'image de son intelligence.

Mais cette idée qu'Eve essayait de prendre le dessus pour l'asservir commença à lui donner moins d'allant pour construire la demeure parfaite. Il commença à se demander si finalement Ève allait trouver son œuvre assez bien.

Adam commença à douter, sa confiance en lui et en ses capacités commencèrent à saper son enthousiasme et son intégrité. Car, tout au fond de lui, une indestructible question le minait : “Si je l'invite en ma demeure va-t-elle l'accepter ?”.

C'est ainsi que naquit la première peur de l'homme qui est “ l'autre partie de moi, va-t-elle m'accepter ? ”. C'est ainsi que de la coopération, Adam commença à glisser dans la confrontation.

Cette opposition , basée sur une projection du mental, en vint à lui faire oublier la voix de son cœur. Son ego-mental le coupa progressivement de cet aire de paix où il se sentait aimé et totalement accepté.

Son ardeur à construire le château parfait déclina mais il n'arrêta pas car un autre doute subsistait en lui. “Et si c'était moi qui me montais la tête moi-même” se disait-il quand il arrivait à se rebrancher à mère Nature.

Devant tant de beauté, il ressentait à sa manière, sa connexion au cosmos alors il prit la décision de continuer à bâtir le château parfait au cas où… . Cela lui permit, d'une certaine manière, d'éviter la question première en frontal : Est-ce que Ève me mérite puisque je doute de son amour ?

Ce changement de comportement et surtout de vibration d'Adam commença à interpeller Ève qui se demanda : “Qu'arrive-t-il à mon homme ? Pourquoi ne m'appelle-t-il plus pour me montrer sa construction en cours ?”

C'est alors qu'un doute commença à surgir dans son esprit : “Est-ce que mon homme m'aime encore ? Peut-être qu'il en a trouvé une autre ? Peut-être qu'il m'a trahie ? Peut-être essaye-t-il de prendre de mon pouvoir ?”

Peut-être veut-il m'asservir, m'annihiler parce qu'il ne me trouve plus assez belle pour lui ? Peut-être at-il découvert quelque chose dont il ne veut pas me parler parce qu'il m'en trouve indigne ?

M'aime-t-il encore ? Suis-je encore à la hauteur de ses espoirs et espérances ? Suis-je encore digne pour être sa muse ? Alors que dois-je faire, lui qui me protège de par sa force physique ?

Alors pour cacher sa peine, Ève commença à pleurer pour dissiper toute cette anxiété. Elle découvrit l'autre versant des larmes, celui de la douleur non dite, non exprimée. C'était sa façon à elle de ne pas affronter sa peur d'être quittée et abandonnée.

Alors, bon-an mal-an, Adam continua à construire le château (le monde et son économie) prétextant des impératifs “extérieurs” pour ne pas être au foyer tandis qu'Eve continuait à pleurer en cachette dans l'humble foyer qu'elle essayait d'entretenir.

Alors qui est le coupable Adam ou Ève ? La réponse est tout simplement les deux… Car vous le savez, un couple ne vit que par sa capacité à entretenir une communication vraie et sincère entre eux.

Alors quand Ève arrêtera de se poser les questions suivantes : “Est-ce qu'Adam m'appellera dans son château ? Serai-je de nouveau la bienvenue pour lui ?” et qu'Adam fera de même avec “M'aime-telle encore malgré l'imperfection de ce que j'ai construit ? Suis-je encore celui qu'elle désire vraiment ?”, alors Adam et Ève pourront redécouvrir l'âge d'or.

L'âge d'or n'est pas l'opulence des biens matériels mais l'opulence d'une confiance totale en l'autre, en notre opposé, notre complémentaire et notre moitié.

Voici comment commença l'auto-sabotage car chaque être humain possède aussi bien l'essence masculine que féminine en lui. Un homme reconnaissant et épousant sa partie féminine (son coeur) sera alors aussi épanoui qu'une femme qui se mariera avec sa propre essence masculine (son intellect).

Un homme a le droit de pleurer pour exprimer son essence féminine comme tout autant une femme peut démontrer son côté entrepreneurial en s'immisçant dans la construction de son propre château.

Alors arrêtons de croire que nous ne sommes pas assez ceci ou pas assez cela pour être digne de recevoir l'amour et l'attention d'une autre personne. Commençons par nous-mêmes, et par l'effet résonance, nous rencontrerons cette fameuse “âme soeur” à laquelle nous aspirons tant.

Un être équilibré et épanoui attirera à lui quelqu'un de similaire. Faites-vous confiance en déconnectant cette petite voix du doute par rapport à vous mêmes et à vos capacités.

Ainsi vous ne vous poserez plus ces questions et construirez le plus beau château que vous pouvez en vous-mêmes car cela sera la résidence de votre divinité. Votre Soi viendra s'y installer quand vous aurez fait la paix avec vous-mêmes (votre ego-mental avec votre cœur).

Jusqu'à quand allez-vous vous sentir indigne de recevoir le meilleur ? Jusqu'à quand allez-vous vous poser la question que votre étincelle divine ne vous appelle pas au royaume de la félicité ?

Tant que vous vous dénigrerez, tant que vous vous rabaisserez, tant que vous vous sentirez indigne d'être tout simplement vous-même, comment voulez-vous que votre divinité vous parle ?

Ce n'est pas elle qui a coupé la ligne de téléphone, c'est vous qui avez balancé le téléphone dans le marécage de vos peurs. Vous pouvez vous sentir trahi(e) par elle alors qu'en vérité c'est vous-même qui vous vous êtes monté la tête…

C'est comme l'histoire du mari qui boit parce qu'il pense que sa femme la trompe. Arrivé à la maison, il insulte et bastonne probablement une femme qui l'aime profondément malgré les coups.

Il en est de même pour la femme qui a le verbe toujours acéré contre son mari et qui ne loupe aucune occasion de le rabaisser aux yeux des autres. Un autre poison lui coule dans les veines.

Un père cogneur, une mère acerbe, c' est malheureusement un spectacle peut enclin à l'épanouissement des enfants. Bref, ces derniers ne feront que reproduire en se disant que c'est tout à fait normal…

Tromperie et séparation n'est que l'œuvre du malin qui s'est insinué dans notre mental-ego. C'est sa manière à lui de vous dominer alors si vous faites confiance seulement à votre intelligence mentale, à votre logique et à votre rationnel pour vivre, vous savez ce qu'il vous attend.

Il en est de même pour celle qui ne vit que dans la rêverie, le prince charmant, l'amour, le romantisme, les coup de cœur, la mode, les promotions, etc…

La logique ne comprend pas le cœur et le cœur se fout du rationnel. Faites alors en sorte que les deux mondes cohabitent ensemble en instaurant une communication maximale entre les deux.

Est-il rationnel de faire l'amour : oui pour les religieux parce que cela permet la reproduction mais aussi non parce que cela donne du plaisir. Vous comprenez pourquoi je ne suis pas allez au monastère…

Avoir le derrière entre deux chaises n'est pratique que lorsque l'on a des petits besoins à faire. Il n'en sort que les résidus et il semble logique de se servir des écrits “religieux” comme PQ. On lit d'abord (instruction) puis on passe à l'action de nettoyage.

Alors faites l'amour sur l'autel en taquinant le bénitier ! Si la musique est bonne, l'orgue (de barbarie !) viendra appuyer la chorale polyphonique dans le cœur de l'église. Point besoin d'articuler car le bon dieu ne connait que le langage du cœur alors allez-y du gloussement au miaulement sans trop aller dans les cris car cela risquerai de réveiller le curé et son fameux jugement…

Laurent DUREAU

Source: www.boostervotreinfluence.fr

Cet article a été publié Vendredi 26 juin 2009 à 13:20 dans : Spiritualité/Ésotérisme . Vous pouvez suivre les commentaires de cet article avec le flux RSS 2.0 . אתה יכול להעיר הערה או trackback מהאתר שלכם.